החלטה בתיק ע"ע 6103-08-13

ניתנה ביום 21 אוגוסט 2013

קייטרינג דליקטיב בע"מ                                                                 המבקשת

-

שמעון נחמני                                                                                      המשיב

בשם המבקשת: עו"ד חסאן בסטוני

בשם המשיב: עו"ד איתמר בן גוזי

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.   בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר יהודה בן סימון ומר גדי הבר; ס"ע 27069-09-10) קבע בפסק דינו החלקי מיום 12.5.13, כי המשיב זכאי לפדיון חופשה ולדמי הבראה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.5.2009 ועד התשלום המלא בפועל. עוד נקבע כי המשיב זכאי לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, אך בעניין רכיב זה עליו לערוך תחשיב מתוקן, בהתאם למפורט בסעיף 9 לפסק הדין החלקי. עוד צוין בפסק הדין החלקי כי המשיב חזר בו מתביעתו להפרשי פיצויי פיטורים, ונדחתה תביעתו לפיצוי על פיטורים שלא כדין.

2.   בית הדין האזורי קבע, בפסק הדין המשלים מיום 2.7.13, כי בנוסף לסכומים שנפסקו למשיב במסגרת פסק הדין החלקי, המשיב זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות. כמו כן, חויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ש"ח. המבקשת הגישה ערעור הן על פסק הדין החלקי והן על פסק הדין המשלים ועימו בקשה לעיכוב ביצועם, מושא הבקשה לפני.

הרקע לבקשה:

3. המשיב עבד אצל המבקשת כטבח במשך כשלוש שנים, מיום 1.4.2006 ועד יום 30.4.2009, המועד בו פוטר מעבודתו.

4.   בעקבות פיטוריו הגיש המשיב לבית הדין האזורי תביעה כנגד המבקשת לתשלום זכויות כספיות שונות עבור תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בהעדר שימוע.

5.   המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על זכאות המשיב לגמול עבור עבודה בשעות נוספות. לטענת המשיב, הוא קיבל לאורך כל תקופת עבודתו שכר חודשי גלובלי, אשר לא כלל תשלום עבור שעות נוספות, למרות שעבד בפועל שעות נוספות. לטענת המבקשת, השכר הגלובלי ששולם למשיב, כלל בתוכו גמול עבור שעות נוספות, וכי המשיב העדיף לקבל שכרו בצורה כזו, במקום להשתכר שכר על בסיס שעה, אשר עמד על סך של 22 ש"ח ברוטו. הנושאים הנוספים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים היו זכאות המשיב להפרש דמי הבראה, לפדיון חופשה וכן לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

  6. בכל הנוגע למחלוקת המרכזית נקבע בפסק הדין החלקי כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 חלות על המשיב, כך ששכרו הכולל כפי ששולם בפועל, לא יכול לכלול גמול עבור עבודה בשעות נוספות והוא מהווה שכר רגיל עבור שעות עבודה רגילות; נקבע כי המבקשת לא מילאה אחר הוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב- 2002, וכי לא היתה כל אינדיקציה בכתב לטענותיה לפיהן הציעה למשיב שכר בסיס שעתי של 22 ש"ח, עם קבלת גמול עבור שעות נוספות, או שכר גלובלי שיכלול בתוכו שעות נוספות; נקבע, לאחר בחינת כרטיסי הנוכחות וטבלאות הצדדים, כי על המשיב להגיש תחשיב מתוקן בעניין גמול שעות נוספות, המבוסס על השכר הרגיל של חודש עבודה מלא של 186 שעות אשר הינו 6,000 ש"ח, ושווי שעה רגיל של 32.25 ש"ח, כאשר כמות השעות הנוספות של  125% ו- 150% תוותר בעינה בהתאם לטבלה שבתצהיר. לעניין זכאות לפדיון חופשה נקבע, בהסתמך על תלושי השכר, כי קיים פירוט של צבירת ימי חופשה וניצול ימי חופשה, רק בחלק מהחודשים בשנים 2006-2007 וכי לא ניתן לעקוב באופן רציף אחר צבירת החופשה ולבחון את הרישום בעניין זה ועל כן זכאי המשיב לפדיון חופשה. עוד נקבע, לאחר בחינת העדויות והראיות, כי המשיב זכאי להפרש דמי הבראה, זאת מאחר שהמבקשת הודתה בסכום הנתבע. תביעת המשיב לפיצוי על פיטורים שלא כדין נדחתה, לאחר שנקבע כי לאור מהות העסק בו מדובר, אי הזמנה לשימוע באופן פורמאלי לא מצדיק פסיקת פיצוי כספי. קביעה זו הסתמכה על העדויות מהם עולה כי המשיב היה מודע לטענות מנהל המבקשת כלפיו, וכי היו הערות באשר לתפקודו של המשיב, עוד קודם לפיטוריו ואף נערכו לו שיחות בעניין זה.